DIR

מודל ה- DIR

Developmental Individual differences Relationship based model

מודל ה- DIR הוא מודל התפתחותי- רגשי. הוא פותח על בסיס תצפיות שנערכו על ילדים בעלי התפתחות תקינה, מתוכן הוגדרו שלבים התפתחותיים , אבני דרך, שלאורן מתקיים הטיפול על פי המודל. המודל פותח ע”י הפסיכיאטר ד”ר סטנלי גרינשפן וד”ר שרינה וידר, פסיכולוגית קלינית של ילדים בארה”ב והוא מהווה את אחת מגישות הטיפול המוכרות והמובילות לטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים בכלל ובילדים על הספקטום האוטיסטי בפרט. להבדיל מגישות אחרות, המתמקדות בסימפטומים שאותם הילד מראה, מודל ה-DIR מתמחה בהבנת הגורמים להתנהגות ובטיפול אינטנסיבי ושיטתי בילד, על ידי התייחסות לצרכים הרגשיים-התפתחותיים והתחושתיים-תנועתיים שלו.

המודל, בשמו ובמהותו כולל 3 מרכיבים אשר מעניקים הסתכלות והבנה כוללת ומעמיקה של ילד עם צרכים מיוחדים ושל משפחתו.

D – Developmental

המטפל ע”פ המודל מתבונן בכל עת על השלב ההתפתחותי בו נמצא הילד ומנסה להתאים את ההתערבות ואת האינטראקציה עמו לאותו שלב וממנו לטפס עם הילד הלאה בסולם השלבים ההתפתחותיים.

קיימים 9 שלבים התפתחותיים – תפקודיים בהתפתחות תקינה של תינוקות וילדים אשר הוגדרו ע”י הוגי הגישה.

ששת השלבים המוקדמים הם – ויסות ועניין בעולם; היכולת לאינטימיות ולקשר; תקשורת הדדית ויזימה; פתרון בעיות וביסוס תחושת עצמי; חשיבה לוגית ויצירת רעיונות (היכולת למשחק סימבולי); והיכולת לחשיבה רגשית וחשיבה רגשית מורכבת.

יכולות אלה מתבססות ונרכשות כולן, מתוך קשר ואינטראקציה רגשית משמעותית עם סביבתו הקרובה ביותר של הילד. על בסיס יכולות אלה, מתפתחות יכולות רגשיות- תפקודיות המאפשרות התפתחות רגשית בהמשך, תפקוד חברתי תקין ויכולת ללמוד ולהתפתח בגיל הבוגר יותר.

I – Individual based

מודל ה- DIR מתבונן באופן מעמיק על ההבדלים הייחודיים בין ילד לילד, בין משפחה למשפחה. הבנת הבדלים נוירוביולוגיים ומולדים אלו, מאפשרת, הבנת התפקוד הכולל של כל ילד בתחומי התפקוד השונים (המוטורי, התקשורתי – שפתי, הרגשי , הקוגניטיבי, החברתי ועוד) .

הבנה מעמיקה של אפיוניו הייחודיים של כל ילד מאפשרת, מלבד הבנת הסיבות העמוקות לתפקודו הספציפי, התערבות מדוייקת ומותאמת לצרכיו של כל ילד וילד.

R – Relationship based

קשר ואינטראקציה הם האמצעי המאפשר התפתחות לפי ראיית מודל ה- DIR. ההנחה כי ילד מתפתח בתוך מערך של קשרים רגשיים, מהווה את הבסיס להתערבות הטיפולית ומנחה את כל המטפלים הלוקחים חלק בתכנית הטיפולית של הילד ומשפחתו.

ההנחה היא כי הרגש מוביל את רצונותיו, כוונותיו ופעולתו של הילד בעולם ועל כן, ההתערבות נעשית בתוכן של אינטראקציה רגשית עם האנשים החשובים לילד ביותר.

האינטראקציה מהווה את המקור הראשוני לוויסות חושי – רגשי, ופניות אל העולם האנושי ואל סביבותיו. אותה אינטראקציה איכותית, מהווה את הדרך להבנת העולם וללמידה ועל כן, ההורים הם שותפים ומטפלים הכרחיים בתכנית הטיפולית.

תפקיד ההורה והמטפלים, להתבונן בתחומי העניין של הילד, להבין את עניינו בהם ולהצטרף אליו על מנת ליצור עמו קשר חם, מזמין והדדי אשר יאפשר בהמשך התפתחות רגשית, פתרון בעיות ולמידה.

 

תכנית טיפולית המבוססת על מודל זה לוקחת בחשבון את המורכבות של קשיי הילד וחומרתם, מסייעת להבין את הפרופיל האינדיבידואלי שלו ואת השפעתו על התנהלותו של הילד בחיי היום-יום. הטיפול כולל הסתכלות מערכתית על עולמו של הילד ועל המסגרת הביתית והחינוכית שבה הוא נמצא; ה “תפורה” בדיוק לצרכיו. היא אינטנסיבית וכוללנית ומערבת סוגי טיפולים שונים ביניהם –

  1. ה- Floortime שהינו מרכיב הליבה של המודל.
  2. עבודה חצי מובנית – ייעודה קידום מטרות טיפוליות ספציפיות.
  3. עבודה סנסו-מוטורית תפקודית.

 

מרכיב ה- Floortime הוא מהווה את הבסיס של הטיפול. לעקרונותיו יישום גם בכל יום ויום בחיי הילד.

המהות העיקרית של מרכיב זה, היא כי העניין של הילד, מה שמניע אותו רגשית, הוא הדבר המרכזי שמנחה את המטפל. על המטפל להצטרף ולהתחבר דרכו בצורה משחקית, כזו שימשוך את הילד לתוך האינטראקציה.

חיבור זה אל מוקדי העניין של הילד יעודדו אותו ליזום. היוזמה הינה מרכיב מרכזי וחשוב ביותר ע”פ המודל שכן הוא המאפשר לילד להבין את השפעתו על העולם, לאותת את רצונותיו וכוונותיו ובהמשך להתפתח, ללמוד ולתפקד באופן אופטימלי בתחומי התפקוד השונים.

מרכיב העבודה החצי מובנית מכיל את העבודה על פתרון בעיות וכן מטרות טיפוליות ספציפיות בתחומים השונים – תקשורתיים/שפתיים, מוטוריים, קוגניטיביים, דידקטיים ועוד.

מרכיב הפעילות הסנסו-מוטורית תפקודית כולל עבודה על רכיבים חושיים, תכנוניים, מוטוריים ומרחביים במטרה לסייע בוויסות החושי – רגשי, ברצף והתארגנות, בהתמודדות חזותית מרחבית בעולם ובחשיבה.